מידה של בן אדם
חנה אדרעי
תפירה על נייר
”והכי עמר, זה הבית שלו! המשפחה שבנה עם עדי אהובתו” – כך אמר אורן, אביו של עמר.
הבתים של עמר נוגעים בי, מדברים אליי. הבית הפרטי שלו ושל עדי, נטע ואלומה, שסביבו נרקמו בהתרגשות התחלות חדשות, ועתה הוא חסר אותו; הבתים שעמר התחיל לתכנן; הבתים שהעולם הפסיד. בספר הסקיצות של עמר רשומים בתים בקו עדין ובטוח. דרכם אני מבקשת להתחבר אליו, לתת להם הד משלי. בעבודתי, קו העט של עמר הופך לקו תפור בחוט שחור, שמחורר את הנייר ונפרם. ניירות הרישום ניצבים לבתים דקיקים ומאירים.ליווי אמנותי: שולמית עציון
עמר משה גאלדור ז”ל 28.3.1994 - 19.11.2024
עמר היה בן אדם ואדריכל עם קנה מידה של בן אדם. הוא נתן קול ונוכחות גם
למי שלעיתים סמוי מהעין של האדריכל – הדייר ממול או הולך הרגל, והוכיח כי
אפשר לעשות חסד גם בתכנון של בית.
שבועות ספורים לפני שנהרג, התחיל עמר לעבוד במשרד אדריכלים בירושלים.
מעסיקיו השתאו לגלות אדריכל צעיר בעל עולם ערכי מגובש וברור, שיודע
לתרגם את ערכיו לצורה ולחומר, נחוש לתקן בעולם הזה, הממשי.
עמר, בנם של רעיה ואורן, אח לניצן, רתם והדר, נולד בנווה צוף בט"ז בניסן
תשנ"ד, 28 במרץ 1994.
הוא נהרג בקרב בדרום לבנון בי"ח בחשוון תשפ"ה, 19 בנובמבר 2024.
בן 30היה בנופלו.
הותיר את אשתו עדי, את נטע בן השלוש ואת לאלומה בת התשעה חודשים.
עמר היה אדם של מורכבויות, של ניגודים וחיבורים. אישיות נוכחת, ובו בזמן,
בעל 'אנטנות רגישות' לסביבה ולמי שנמצא בה; רציני ומעמיק, ידען וצנוע,
הוגה וכותב, שנהנה גם להשתעשע ולשעשע; איש של חומר ורוח ואסתטיקה
שמחברת ביניהם; נטוע בעשייה היומיומית וחי בתודעה של 'דורך בהיסטוריה'.