יובל הליבני

"הדבק של המשפחה", "תפקידך בעולם היה לקרב לבבות – כל שנייה וכל החיים", "עמוד אש בלב המשפחה" – כך מתארים את יובלי במשפחה.
בנם של נירית וארז היה אח תאום לזיו, ושניהם אחים בוגרים לתאומים אסף ומיכל. בהיותו בן שנתיים עברה המשפחה למושב משגב דב, שם גדל והתחנך.

בילדותו ובנעוריו עסק במגוון ענפי ספורט ואהב לצפות בספורט, כך שהיה ידען גדול בתחום. מגיל צעיר ניגן בתופים, בפסנתר ובגיטרה – לבד ובלהקה מקומית. הלחין וכתב שירים. חניכיו בצופים העריצו אותו בשל ליבו הרחב, הערכים שבערו בו ושהנחיל להם ו"העיניים שרואות כל אחד ואחת", כדברי אחד החניכים.
בתום שנת שירות, סיים בהצטיינות טירונות ביחידת הקומנדו "מגלן" ולחם במבצע "צוק איתן". סיים גם קורס מ"כים בהצטיינות. במשך שנתיים שימש כקצין הניווט של יחידת "מגלן", והוענק לו אות מצטיין חטיבת הקומנדו. לחבריו לצוות שימש מודל לחיקוי, באהבת חינם, בשמחה ובהתחשבות בזולת.

יובלי נהג לשוב עם מכריו ומשפחתו אל האתרים היפים שפגש קודם במסעות ובניווטים מפרכים, כדי "להשלים עם המקום", לדבריו.
לאחר השחרור עבד ולמד לתואר ראשון בניהול, מדע המדינה ויחסים בינלאומיים. הוא נישא לעמיתי חברתו, ובשלהי 2021 נולד בנם יונתן.

בשבת 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר נקרא בצו שמונה למילואים, לאזור שדרות. בבוקר 9 באוקטובר יצא למרדף אחר חוליית מחבלים, ממנו לא שב. סרן יובל הליבני היה בן שלושים בנופלו.