ארון הבגדים של בן הפך למקום מפגש אינטימי עבור המשפחה, המשקף את נקודות החיבור ביניהם.
מיקה אחותו לובשת בגאווה את חולצות הצבא של בן, ונזכרת בתמיכתו לקראת גיוסה. בועז אחיו חולק את אהבתם המשותפת לקבוצת 'הפועל ירושלים', מתגעגע למשחקים שאליהם היו הולכים יחד. צבי אביו נועל את נעליו של בן וצועד בדרכו. בכיס המכנסיים מצא פעם מזכרת מרגשת. עבור שרית אימו, עצם פתיחת הארון היא כמו פתיחת תיבת אוצר של זיכרונות. כל בגד מציף בגעגועים.
כאשר מקלפים את שכבות החומר של ארון הבגדים, מתגלות נקודות האור של בן ומתבהר הקשר הייחודי שיצר עם משפחתו.
אפשר ללמוד על אדם מהתבוננות בארון בגדיו, שכמו ספר פתוח, מספר עליו אם הוא מוקפד בלבושו או מרושל, תוסס ונועז או צנוע.
כשפותחים את הארון של בן מגלים סדר מופתי. לבן היה כבוד לבגדיו ולאופן שבו ייצגו אותו. על דלתות הארון הוא נהג להדביק לוח חודשי, עם תוכניות מפורטות כתובות בעט. כי בן לא היה איש של דיבורים אלא של משימות לביצוע. על הארון נותר תלוי לוח חודש אוקטובר 23', שבו הזמן עצר מלכת.
בן, בנם של שרית וצבי, ואחיהם של מיקה ובועז, קיבל כל אחד בדרך ארץ, וחיפש בו את הטוב. כילד הוא אהב לשחק פינג פונג וכנער בתיכון גדל להיות בחור חזק, ממושמע, המוקף תמיד בחברים. בוגר תיכון הימלפרב בירושלים, התנדב לשנת שירות בבית שמש ולאחריה התגייס להנדסה קרבית כלוחם בחטיבה 401.
בן נולד בב' חשוון תשס"ב (19.10.2001), וחי 22 שנים שמחות, טובות, מלאות באהבה ובאופטימיות.
בשבעה באוקטובר יצא בן מהבית מיוזמתו להגן על המדינה. חודשיים אחר כך, בכ' בכסלו תשפ"ד (3.12.2023), רב סמל בן זוסמן נפל בקרב בצפון הרצועה.
בצוואה מרגשת שהשאיר למשפחה הוא כתב: "אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל. גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. הייתה לי הזכות להגשים את החלום והייעוד שלי, ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק".
משפחת זוסמן:
המפגש בינינו לבין אורלי הולידה יצירה שמבטאת רקמת חיים מחד ורקמת געגוע מאידך, באופן מדויק וחשוף.
היצירה ממחישה את עומק האינטימיות והאינטנסיביות במפגש בין האמנית לחייו של בן.
לכם, המבקרים, נפתחת האפשרות לגעת באותו מפגש מיוחד, דרך היצירה.
